לפני מספר שבועות כשעסקתי באופן יומי בהערכת מצב בנושא הקורונה במסגרת עבודת מטה, הדגשתי שבישראל כמו בעולם, כשבוחנים את ההגבלות יש לעשות בחינה נקודתית בכל ישוב אל מול נתונים כגון:
נתוני תחלואה, נתוני תמותה, כמות המבודדים וכמות המבודדים החדשים, נתוני קצב הכפלת כמות החולים, נתוני המחלימים, ממוצע גילאי התושבים, מדד צפיפות בכל יחידת דיור, תוחלת חיים ממוצעת בישוב, נתוני חוסן אזרחי ועוד.
לצורך ההדגמה, אם בישוב א' תוחלת החיים הינה 65 ובישוב ב' תוחלת החיים 83 ההתייחסות לשני הישובים לא יכולה להיות בצורה אחידה.
ככל שננתח את כלל הנתונים באופן נכון, נוכל לגבש הנחיות התנהגות תוך צמצום המגבלות, ומבלי לסכן את האזרחים ובמינימום פגיעה בכלכלה.
בלבול בהנחיות, הנחיות סותרות ניתן לראות בדוגמה הבאה (הצילום מהבוקר 190520).
- התלמידים לא מורשים להיכנס לבתי הספר עד השעה 0745, מה שגורם להתקהלות בכניסה (מונע ריחוק חברתי כנדרש).
- צו מנכ"ל משרד הבריאות מהלילה 180520, מאשר לא לעטות מסיכות במרחב הציבורי.
- בכניסה לבית הספר נדרשים הילדים לעטות מסכה! – אולם חלקם הגיעו ללא מסכות בהתאם לצו מנכ"ל מרד הבריאות.
- בחוץ חום שנע בין 38-45 מעלות בצל! והלימודים בכיתות עם חלונות פתוחים בהתאם לצו. החום גורם לעצבנות וחוסר קשב אצל התלמידים, ולקושי רב ללמד.
לאחר השטחת עקומת התחלואה בישראל לאור צעדים נכונים שעשתה הממשלה, על קובעי המדיניות לשבת בשולחן עגול אל מול נתונים מנותחים מהם הופקו משמעויות והמלצות למקבלי ההחלטות, ולקבל החלטות משותפות ובזמן.
כפי שבכל נוהל קרב סדור, שעון הלחימה מחייב את המפקדים לבצע נוהל קרב בלוח זמנים שיאפשר ליחידות הכפופות לגזור מההנחיות / פקודות /צווים את דרך הפעולה ולהעביר את ההנחיות בצורה סדורה לביצוע,
כך חייבת הממשלה החדשה להתנהל.
הרשויות המקומיות, ומוסדות החינוך, לא מסוגלים להתארגן במהירות שבהן משתנות ההנחיות מה שגורם לתסכול רב ולחוסר אמון ההולך וגובר בין קובעי המדיניות למבצעיה בשטח.
עקבו אחרינו במדיה החברית
